נתלית באילנות גבוהים ועומדת על כתפיהם של ענקים

"לדעת שאנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים, ולדעת שאנחנו לא יודעים מה שאנחנו לא יודעים – זהו ידע אמיתי" ניקולאוס קופרניקוס.

"אל נא תלך למקום שאליו הדרך מובילה. לך במשעול שעליו איש לא דרך, והשאר את עקבותיך." ראלף ואלדו אמרסון.

לצורך כך יש להתנער ממודלים תפיסתיים המוכרים לנו, והמשל בקישור הבא ממחיש זאת היטב. התקבעות.

"אמא שלי הפכה אותי למדען בלי שהתכוונה לכך בכלל. כל האמהות היהודיות בברוקלין נהגו לשאול את הבן שלהן: "נו למדת משהו בבית הספר היום?", אבל לא אמא שלי. היא תמיד שאלה אותי שאלה אחרת: "איזי, שאלת שאלה טובה היום?" ההבדל הזה הוא שהפך אותי למדען." זוכה פרס נובל איזידור אייזיק רבי.

"המדע מצא מזור לרוב התחלואים, אך לא מצא תרופה לרע שבהם – האדישות של בני האדם." הלן קלר

ציטוטים אלו עומדים בתשתית האמונה שלי בתחום ההוראה, הלמידה והחינוך:
המידה הטובה על פי סוקרטס שהיא – הידיעה שיש ליילד אותה מן הלומד בדרך דיאלקטית ולא בדרך של מסירה, ה"יציאה מן הקופסא" שהיא חיונית לפריצות דרך בתחומי החיים השונים, פיתוח אומנות שאילת השאלות, כמו גם עיסוק מתמיד בהיבט החברתי-הומני, הם העומדים לנגד עיניי בעבודתי.

אני מוצאת, אם כן, שהסביבה המתוקשבת מהווה סביבת למידה אידיאלית לדרך בנייה והבניית הידע עם התלמידים. שכן, היא מאפשרת למידה על תחומית ואינטגרטיבית, כזו המרחיבה אופקים, מעשירה את העולם הרוחני, ובונה את עולמנו החברתי באופן שיספק מענה גם לעולמנו המתפתח והמתחדש, וגם ייסמך על גדולים וחכמים שהטביעו את חותמם בעבר.

מאחר ואנו עוסקים בחינוך יש לי יסוד להאמין שבכל תוכנית מבנה ידע ובכל דרך הוראה, אנו רואים את התלמיד לנגד עינינו, ומשכילים להתאימן לאישיותו, בשלותו וגילו.
למשל את הפסוק: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב, ו'), מפרש המלבי"ם: 'מצוה שיהיה החינוך על פי דרכו, כי כל אדם מסוגל מטבעו לעניין אחר'.

הגישה היהודית מדריכה אותנו לראות את הילד כפי טבעו. עלינו לראות בילד אדם עצמאי וייחודי שיש לכבדו ולאהוב אותו בהתאם לטבעו ולתכונותיו. לא רק לאפשר לו להיות שונה, מתוך אילוץ וחוסר ברירה, אלא להאמין בו ולהעריך אותו באמת ובתמים.

אם נתייחס לילד כפי שהוא, נסייע לו להיות מה שהוא מסוגל להיות באמת.