פוסט שישי - בניית סביבה לימודית מתוקשבת (בלוגים)

"לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא..."
"לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא. . . כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". (דברים, ל' י"ד)


אל תפסידו בשום אופן!

Autistic Teen Finds Inner Voice

http://www.youtube.com/watch?v=a1uPf5O-on0&feature=player_embedded


אחד הדברים העומדים לנגד עיניי בעומדי בפני כתיבת תוכנית לימודים אחרת, הוא ההיבט של דרכי ההערכה.
אז הכל טוב ויפה, נניח שאסתמך על התיאוריה העוסקת בתוכנית האינטגרטיבית ובזו העל תחומית, ונניח שבניתי בעיניי רוחי את יחידות הלימוד באופן אופטימאלי.

מה בנוגע לדרכי ההערכה?

כיצד ידע הלומד להעריך את התקדמותו, אם במתווה התוכנית של משה"ח אין כלל אפשרות לבחון אותו בכלים הרגילים העומדים לרשותנו כמורים?

בעודי חוככת בדעתי, מעלה ופוסלת, פוסלת ומעלה, גמרתי אומר בלבי, שלא אכנע לקשיים הטכנולוגיים.
אצור, ויהי מה, סביבה לימודית, כזו המאפשרת המשך של שיח דיאלוגי, בדומה לזה שאנו מקיימים בקורס של נילי – סביבת בלוג פנימית לקבוצות הלימוד שלי או לפחות לאחת מהן תחילה. בעצם, לא! לשתיהן כאחת.
ברור אם כן, שסביבת לימוד מעין זו תאפשר קיומה של הערכה מעצבת (שאת השלכותיה החיוביות כולנו למדנו להכיר בקורס של אריאל) – ההולמת את דרכי ואת חזוני. כזו שהתלמיד מטבע הדברים יהיה חייב ליטול בעלות על הערכתו את עצמו, שהרי כולנו כל העת אומדים את התנהגותנו, את ההחלטות שאנו מקבלים, ואת תוצאותיהן.

מדוע אם כך, לא יהא זה גם במסגרת הלימודים בבית הספר?